1. המערער עבר ניתוחים בעמוד השדרה ובברכו. בשל מצבו, לוקה המערער בניידותו והוא פנה למשיב בתביעה להטבה על פי הוראותיו של ההסכם בין ממשלת ישראל לבין המשיב, בדבר גמלת ניידות, אשר הוסכם מכח סעיף 9 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (לשעבר סעיף 200 לנוסח החוק מתשכ"ח) (ההסכם האמור ייקרא להלן: "
הסכם הניידות").
2. בהתאם להוראות הסכם הניידות, הועמד המערער לבדיקת ועדה מחוזית לענייני ניידות, ביום 31/8/11. הועדה המחוזית החליטה כי מצבו של המערער אינו מתאים ליישום על פי פריט כלשהו מרשימת הליקויים שבתוספת א' להסכם הניידות (רשימה זו תיקרא להלן: "
רשימת הליקויים").
3. המערער הגיש ערר על החלטת הועדה המחוזית.
הערר נדון ביום 30/11/11, על ידי ועדה לעררים לענייני ניידות (שתיקרא להלן: "
הועדה". הועדה החליטה לדחות את הערר.
4. הערעור שבפני הוגש כנגד החלטתה האמורה של הועדה.
גורל הערעור
5. סמכותי בערעור זה היא לבחון אם בהחלטת הועדה נפלו טעויות במישור המשפטי. איני מוסמך לקבוע את דרגת המוגבלות בניידות של המערער או קביעות אחרות שהן במישור הרפואי.
6. לדעתי, בהחלטת הועדה נפלו מספר טעויות משפטיות המצדיקות את קבלת הערעור, ובסעיפים שלהלן אסביר את דעתי זו.
7.
אי הבהרה מספקת של עמדת הועדה בענין כח השרירים
על פי ההלכה הפסוקה, מסקנותיה של הועדה היו אמורות להיות כתובות באופן כזה שגם מי שאינו רופא יוכל לדעת מה הביא את הועדה להחליט כפי שהחליטה.
בבדיקת הכח הגס של שרירי הרגליים, כתבה הועדה ציון "5" לכל השרירים בכל אחת מהרגליים. לכאורה - מצב זה הוא מצב תקין לחלוטין.
אולם, לאחר מכן, בסיכום פרק הבדיקה הנוירולוגית, כתבה הועדה: "היקף טונוס הכח הגס סביר ושווה". בענין זה לא מובן משמעות המונח "סביר" ביחס לכח הגס. אם הכח הגס של כל השרירים בשתי הרגליים הוא תקין ומצדיק קביעת ציון "5" בסולם, לא ברור (לפחות למי שאינו רופא) מדוע בהתייחסות המילולית התברר כי מדובר רק במצב שהוא "סביר".
8.
אשר על כן, מוצדק להחזיר את עניינו של המערער אל הועדה כדי שהועדה תסביר, באופן שיהיה יכול להיות מובן גם למי שאינו רופא, כיצד מתיישבת הקביעה על כך שהכח הגס "סביר" עם הציון "5" שניתן לכל אחד מהשרירים בכל אחת משתי הרגליים.
9.
אי התייחסות מספקת לחוות דעתו של ד"ר עאוני יוסף
בפני הועדה עמדו שתי חוות דעת של ד"ר עאוני יוסף. המאוחרת ביניהן היתה מיום 20/11/08.